טבעול

“העצמת כישורי הורות” בהנחיית ד”ר אורה רבר

ד”ר אורה רבר הינה ד"ר לחינוך, יועצת חינוכית, מרצה, מדריכת הורים ומנחת קבוצות

http://www.kishurey-horut.co.il/index.html

לאחר לילה ללא שינה (לפני כחמישה חודשים נולדה לשי אחות קטנה), יום עבודה מפרך, אור אדום בכל
הרמזורים המובילים אל הגן, הגעתי ב"דקה התשעים" לאסוף את שי מהגן. הילד נראה נזוף וחפוי ראש,
הגננת שעטה לקראתי והציגה את תלונתה, בצורה בהירה שאינה משתמעת לשתי פנים: "כבר כמה ימים
ששי לא מפסיק להכות ולנשוך את הילדים בגן. בהתחלה חשבתי שזה יעבור, אבל היום, מהרגע ששי הגיע
לגן, הוא נושך, בועט וחוטף צעצועים מכל הבא ליד. אני יודעת שלא קל לכם עכשיו, אבל זה לא יכול
להימשך. יש הרבה תלונות מהורים שהילדים מגיעים הביתה עם "חותמות שיניים" ו/או סימנים כחולים".
סוף תלונה.
אני מודה שהייתי בהלם. ה"מלאך" שלי אלים ותוקפן, ממי הוא ירש את זה???? לא מהצד שלי בטוח...

כדאי לדעת גילויי תוקפנות אצל פעוטות, בגילאי שנה וחצי עד גיל ארבע, הינם תופעה שכיחה ונורמאלית מבחינת
התפתחות הילד.
אז אפשר לישון בשקט עד יעבור זעם?????? לא.
קודם ננסה להבין למה זה קורה, אחר כך מה ניתן לעשות.

דחף מולד - פרויד (אבי הפסיכולוגיה), טוען כי התוקפנות הינה דחף מולד שקשה לילדים צעירים לשלוט בו.

אלימות ואילמות - לילדים צעירים קשה להתבטא במילים, זה מתסכל אותם. התסכול הוא "אבי האלימות". תודו כי כאשר "חותכים אתכם בכביש", על פי רוב אתם מקללים - על מנת שתגיעו בשלום לילדים המקסימים שלכם, אני מקווה שלמדתם "לקלל בלב", ללא קול ו/או תנועות מגונות.

הילד מרגיש שהוא "מרכז העולם" - אגוצנטרי, קשה לו להבין את הזולת, לגלות כלפיו אמפטיה, כאשר הוא רוצה משהו הוא לוקח/חוטף, תלוי בנסיבות.

הילד לא מכיר את החוקים - כמו למשל: "אסור לקחת מה שלא שייך לך, אסור להכות ולנשוך", את החוקים יש ללמד (ראו כתבה ראשונה בנושא גבולות).

ילד זקוק לתשומת לב - כאשר הוא לא מקבל מספיק תשומת לב, על פי תפיסתו, תוקפנות היא אחת הדרכים להשגתה. אמנם, בעקבות מעשה התוקפנות, על פי רב, הילד מקבל תשומת לב שלילית, אך מבחינתו כל התייחסות עדיפה על אי-התייחסות.

צרכים ראשוניים - ילדים רעבים, צמאים, או עייפים לא תמיד יודעים לזהות מה מציק להם ומגיבים באלימות.

אלימות היא התנהגות נלמדת - ילד הגדל בבית אלים נוטה לחקות את ההתנהגות הזו, גם הטלוויזיה ומשחקי המחשב תורמים לחיקוי התנהגות אלימה.

אלימות היא תגובה למצבי מתח - במשפחה, הולדת אח, מעבר דירה, מעבר לגן חדש ועוד.

אל תתעלמו מהתנהגות אלימה - כדי שלא נגדל ילדים אלימים, וכדי שילדינו לא ישמעו את המשפט: "אל תשחקו עם... הוא ילד רע/מרביץ/נושך/מופרע...". "תיוג" הפוגע ב"דימוי העצמי" של הילד וב"מעמדו החברתי".

מותר ואסור - אמרו לילד בצורה ברורה: "אסור להרביץ", "אסור לנשוך", "אסור לחטוף צעצוע" - גבולות ברורים כבר אמרנו?

הגיבו בתקיפות אך לא בתוקפנות - אל תצעקו, אל "תצאו מהכלים". "המחזה" עשוי למצוא חן בעיני הילד.

הרעיפו חום ואהבה - כאשר ילדכם מתנהג בצורה רצויה (על פי הכללים שקבעתם - שבחו אותו על עמידה בכללים ואל תחכו לגינוי התנהגות לא מקובלת).

הפסיקו התנהגות שלילית באמצעים לא אלימים - הציעו לילדים תעסוקה אחרת: "מי רוצה לשמוע סיפור על...", "לסדר את השולחן", "לראות אם השמש כבר שקעה".

הציעו דרך אחרת לפתרון הבעיה - "עכשיו שי ישחק במשאית וערן במנוף הצהוב ואחר כך תתחלפו". תנו לילדים לבטא את עצמם בדרכים מגוונות: ציור, הצגות, תחפושות, ריקוד ותנועה. יש הטוענים כי זה משחרר.

אם יש לכם שאלות נוספות בנושא זה, או בכול נושא אחר הקשור להורות לפעוטות וילדים, אתם מוזמנים לקחת חלק בסדנאות להורים בנושא, או לקבוע מפגש אישי/זוגי ולדון בו בנושא המעסיק אתכם.

* האמור במאמר זה אינו מהווה ייעוץ פרטני אלא סקירה כללית על הנושאים הנדונים בו בלבד. בכל מקרה פרטי יש לקבל ייעוץ פרטני לגבי יישום העקרונות הנדונים במאמר.