אמא: "עוד הפעם את כל היום מול הטלוויזיה? מה עם חברות, אולי תזמיני את החמודה הזאת... איך קוראים לה... ענבר... היא ממש ילדה מקסימה, כדאי שתהיו חברות".
ילדה (בת 10): "ענבר היא מלכת הכיתה, היא ממש... תבוא אלי...".
אמא: "מצויין. הכי טוב להיות החברה של מלכת הכיתה".
ילדה: "את לא מבינה כלום".
אמא: "טוב, אז תזמיני את נועה, למרות שהיא לא התנהגה יפה בפעם האחרונה שהייתה פה, מתי זה היה?"
ילדה: "בכיתה ב'".
אמא: "כל כך מזמן, מה קורה איתך, אני רוצה שכל יום תזמיני לכאן חברה או שתלכי לחברה". הילדה פורצת בבכי...

מה קרה, מה השתבש, מה האם לא מצליחה להבין, מה קשה לילדה, מדוע כל כך קשה להן להבין זו את זו?
מדוע האם כל כך מודאגת ממצבה החברתי של הבת?
על שאלות אלו אנסה לענות בהמשך הכתבה.

מה קרה? מה השתבש? או: מהם הגורמים לאי מקובלות חברתית?
את הגורמים המשפיעים על רמת המקובלות החברתית של הילד ניתן למיין לשלושה תחומים מרכזיים:

לעיתים קרובות שילוב של מספר גורמים, ממספר תחומים, חוברים יחד ותורמים כל אחד את חלקו למצבו החברתי של הילד.

מה קשה לילדה או מדוע חשוב כל כך להיות מקובל?

הפסיכולוגים מצביעים על ה"צורך החברתי" כעל צורך בסיסי וחיוני לאדם. מי שמצליח לספק צורך זה, "מקובל חברתית", תופס עצמו כבעל "ערך עצמי" - או בעל "דימוי עצמי חיובי", יותר מאשר מי שלא מצליח לספק צורך זה. ילדים שאינם מקובלים חברתית סובלים בחיי היום יום. הסבל בא לידי ביטוי בדרכים הבאות: ילדים לא רוצים לשבת לידם בכיתה, במשחק, בהסעה, לא רוצים לבוא אליהם אחר הצהריים ובוודאי לא בחופשות. במצבים קיצוניים יותר, הילדים הלא מקובלים נחשפים גם ללעג גלוי, לצחוק, קללות ולעיתים אף לתוקפנות פיזית מצד ילדים בכיתה. אחד הביטויים הקיצוניים לדחייה חברתית היא הטלת חרם על הילד. הילד הדחוי על ידי חברת בני גילו מוצא עצמו מבודד שלא מרצונו. המצב עלול לגרום לו לקשיי הסתגלות, לכישלון בלימודים, לגילויי תוקפנות (של הילד הדחוי) ובמקרים קיצוניים אף לדיכאון.

ומה קורה להורים?

סיפור אישי: לפני כשנתיים הגעתי עם אחד מנכדיי, ביום השני לשנת הלימודים לגן (גילאי שנה -שנה וחצי). כאשר היינו בחצר צלצלה אחת האמהות לגננות ושאלה: "יש לו כבר חברים"? כאשר הגננת חזרה לחצר היא פנתה אליי ואמרה: "הילד בן שנה וחודש, זה היום השני שלו בגן, הוא בכה מרה בבוקר, היה קשה להרגיע אותו, רק לאחר שערסלתי אותו על הידיים הוא הצליח להירגע. במקום לשאול אם הוא בוכה, איך עבר עליו הבוקר השני בחייו בגן, היא שואלת אם יש לו כבר חברים????". מדוע ההורים כל כך מודאגים ממצבו החברתי של הילד? האם מהגן, האם מהאירוע שבתחילת הכתבה והרבה מאוד אימהות ואבות אחרים, כולם חלק מהחברה הישראלית המקדשת את ה"נושא החברתי" ורואה בו ערך מרכזי. הסיבות להפיכתו לערך מרכזי תלויות קרוב לוודאי במצב הביטחוני/הפוליטי, באמונה כי "כל ישראל ערבים זה לזה", בהתגייסות שלנו בשעות חירום, במגוון התרבויות מהן הגענו והרצון להפוך לעם אחד ועוד... הורים ישראלים, התופסים את ההשתלבות בחברה כערך מרכזי, רוצים מאוד שילדם יהיה מקובל חברתית. הם משקיעים מאמצים רבים, כבר מהגיל הרך, לשלבו בחברה, ונחרדים כאשר הם מגלים שהוא לא מצליח בכך

ועכשיו ל"תכלס": מה עושים וכיצד ניתן לסייע לילד להשתלב?

מה לעשות כאשר הילד מספר על אירוע שבו הוא הרגיש דחוי?

אם למרות שניסיתם כל מה שנאמר לעיל ועדיין ילדכם דחוי חברתית, פנו לייעוץ מקצועי.

בבית הספר ניתן לפנות ליועצת. לעיתים קרובות הסיוע שלה יהיה "מאחורי הקלעים" והיא תדריך את המורה כיצד לפעול בכיתה. כמו כן, חשוב כי כל ההורים לא יקבלו אף פעם כמובן מאליו מצב של חרם - בין אם ילדכם מוחרם על ידי חבריו לכיתה ובין אם ילדכם מארגן חרם נגד ילד אחר, חשוב שתיפנו בהקדם לבית הספר על מנת שהם יטפלו מיידית בבעייה.

אם יש לכם שאלות נוספות בנושא זה, או בכל נושא אחר הקשור להורות לפעוטות וילדים, אתם מוזמנים לקחת חלק בסדנאות להורים בנושא, או לקבוע מפגש אישי/זוגי ולדון בו בנושא המעסיק אתכם.

* האמור במאמר זה אינו מהווה ייעוץ פרטני אלא סקירה כללית על הנושאים הנדונים בו בלבד. בכל מקרה פרטי יש לקבל ייעוץ פרטני לגבי יישום העקרונות הנדונים במאמר.