מכתב מאמא
"יואבי שלי כבר בן שנתיים וחצי, בקרוב יצטרף תינוק חדש למשפחה. עברתי את הבחילות בגבורה, קיבלתי את העובדה שאני עגלגלה, אני אפילו מרשה לעצמי פרוסת עוגה, אחת ורק בשבת. בן זוגי די "מבסוט" (לדעתי הוא קצת שכח את הלילות ללא שינה ואת התקפי הבכי הבלתי פוסקים בשעות אחר הצהריים והערב), גם ההורים שלי וגם ההורים שלו נראים שבעי רצון ושמחים לקראת הרך הנולד...
אבל מה עם יואבי ??? "מסכן שלי". הוא לא יודע מה מחכה לו. אין סיכוי שנוכל להקדיש לו את הזמן והסבלנות שהתרגל אליהם. הוא בוודאי יסבול נורא לראות אותי, אמא שלו, מצמידה את הזאטוט אלי בכל פעם שהוא בוכה, בעוד שממנו אני מבקשת להתאפק, לחכות בסבלנות, להסביר מה הוא רוצה במילים, כי כשבוכים לא מבינים, ועוד ועוד.
בזמן האחרון הוא ממש במצבי רוח. רגע אחד הוא מלטף בחום את הבטן התופחת, ורגע לאחר מכן הוא מתנהג כמרדן מושבע: "לא רוצה לישון", "לא רוצה אמבטיה", רוצה סוכריה, רק אחת ועוד אחת ועוד אחת, גם תהליך הגמילה שהתחיל מצויין שינה כיוון, הוא רוצה "על הידיים" וכאשר אני אומרת שהוא כבר גדול וכבד לי לסחוב אותו, הוא משתטח על הרצפה וצורח בקולי קולות. אם ככה זה עכשיו מה יהיה אחר כך? מה עושים? אני ממש לא ישנה מרוב דאגה".

תשובה לאמא מודאגת: "אמא יקרה, את לא לבד. מה שתיארת קרוב לוודאי קשור גם ללידה המתקרבת, אך חשוב לזכור כי יואבי נמצא בעיצומו של "גיל המרד הראשון" ומרבית ההתנהגויות שתיארת מתאימות לשלב התפתחותי זה".
יואבי חוזר גם ל"התנהגויות תינוקיות": תהליך הגמילה "נתקע", הוא רוצה "על הידיים", יש פעוטות המוסיפים לכך גם דרישה לחיתול (כסמרטוט מנחם שהוא גורר אחריו לכל מקום), מוצץ, בקבוק, עירסול ועוד.
כל ההתנהגויות שתיארת מתרחשות בעיקר בשל חוסר ידע והבנה למה שבאמת עומד להתרחש. יואבי מבין שמשהו עומד להשתנות, ובהגיון של בן השנתיים וחצי זה לא עושה רושם שהשינוי יהיה לטובתו. הוא חושש לאבד את אהבת ההורים, הדבר הגרוע ביותר שעלול לקרות לו, על פי תפיסתו. על כך יש להוסיף כי בגילו הוא מתקשה עדיין לבטא את החשש במילים, ואולי גם לא מנוסה מספיק בתקשורת פתוחה עם ההורים.

את שואלת מה עושים?

כמה רעיונות להתנהגויות הוריות לשיפור ההכנה לקראת הלידה

אחרי הלידה

על פי רב, חוסר וודאות, הנובע מחוסר ידע, גרוע יותר מהמציאות - כאשר התינוק כבר מגיע, "האח הגדול" רואה "שהעסק לא כל כך נורא" - בימים הראשונים, לפחות, התינוק ישן שעות רבות, ויש לכם, ההורים, זמן רב להקדיש "לגדול". כמו כן, הוא מקבל תשומת לב ומתנות רבות מסבים, סבתות, דודים ודודות (אם הם לא מבינים בעצמם ספרו להם בעוד מועד "שלתינוק יש הכל" וטוב יעשו אם יביאו "לאח הגדול" מתנות, חיבוקים ונשיקות, ויאחלו לו מזל טוב להולדת האח). לסיכום, ניתן להתנחם בעובדה כי "לאח הגדול" יש זמן הסתגלות, לפני שהיצור הקטנטן מתחיל למשוך את תשומת לב הסובבים.

מה עושים אחרי הלידה?

ומה איתכם?

אני בטוחה שלאחר תקופה כל המשפחה תסתגל לשגרת החיים החדשה.
אם יש לכם שאלות נוספות בנושא זה, או בכל נושא אחר הקשור להורות לפעוטות וילדים, אתם מוזמנים לקחת חלק בסדנאות להורים בנושא, או לקבוע מפגש אישי/זוגי ולדון בו בנושא המעסיק אתכם.

* האמור במאמר זה אינו מהווה ייעוץ פרטני אלא סקירה כללית על הנושאים הנדונים בו בלבד. בכל מקרה פרטי יש לקבל ייעוץ פרטני לגבי יישום העקרונות הנדונים במאמר.